«האם אנו ילדיו של אלוהים או לא? כך או כך, מינים רבים בעולם החי, ואנחנו בתוכם, אוהבים ללמוד באמצעות משחק. אפילו בבגרות! משום כך אני אומר ש״המשחק הקדוש״ קיים!»

איש אינו צועק. איש אינו בוכה. איש אינו משתולל. מדוע? פשוט משום שאינני ממציא דבר. ואכן, פרדוקסלי ככל שהדבר יישמע, ״המשחק הקדוש״ קיים מאז שהאדם הוא אדם; והוא מופיע בשלוש צורות עיקריות:

א) ״הראשי״. משחק קדוש כביר שעניינו ייסודה של דת, כת, תנועה או קבוצה דתית, וכן ניצולן. וכל זאת, מנקודת הזינוק... של האמת המוחלטת שלהן.

ב) ״המשני״. משחק קדוש מרשים המופיע בעת פיצול או פלג בתוך דת, כת, תנועה, כנסייה או מסדר כלשהו המתקומם נגד סמכות, כדי לזכות באמת המוחלטת החדשה.

ג) ״השולי״. משחק קדוש עתיר דמיון, משחק אפי בניחוח אנרכיסטי. הוא דומה לקודמיו, אך בלי היומרה לשלוט. שכן, בהיותו פשוט בהרבה, אין הוא אלא הצהרה עצמית, ללא תוכנית לשעבד אחרים, באמצעות הבעת דעות או רשמים חדשים על אלוהים, על מה שעשוי להרכיבו... או להחליפו.

כל הגרסאות האלה הן תוצאה של חלומות, הרהורים, השראות פשוטות או, עם מעט מזל, הארות משכנעות. אך במקרה השולי, אותה אמונה צנועה ואישית ב״ישות המוחלטת״ הזאת — תהיה ״דמותה״ אשר תהיה בעיני כל אדם — אינה יכולה לבוא לידי ביטוי במסגרות הבאות: הדתות הגדולות ושלוחותיהן, הכתות, המסדרים, התנועות ושאר סוגי ההתאגדויות הדתיות. שכן מערכות אלה, הכנות בעיקר בבסיסן, מטיפות במידה רבה לפי עקרון מה שכבר נאמר ומה שכבר נכתב על הישות המוחלטת. הן מנחמות ומסדרות את הרוח, אך הן עלולות גם להגביל ולהטריד בני אדם.

נוסף על כך, אחד הגורמים לנוכחותו — לקיומו — של המשחק האפי הקדוש הוא העובדה ששום דת אינה מפגינה נכונות להקרבה (?): כוונה אמיתית לשתף פעולה בהקמה עולמית של ארגון דתי־על, המונח מעל כל הכנסיות והכתות מכל הסוגים. (בלי פאניקה!...) השערה זו, אילו יושמה, הייתה מביאה לטלטלה חברתית עולמית גדולה ואמיתית. ואל תשכחו שגם הרעיון הזה הוא תוצאה של המשחק הקדוש השולי. (ועכשיו..., היכנסו לפאניקה!)

לכן המשחק האפי הקדוש קיים כדי שנרשה לעצמנו לדמיין, על אותה ״ישות מוחלטת״ או על אי־קיומה, יותר ממה שמסרבים לתת לנו, מסתירים מאיתנו או שוללים מאיתנו. המשחק האפי הקדוש אינו זורע אי־סדר נוסף באמצעות יצירת חוקות דתיות חדשות (*) ; הוא מציע בפשטות את העונג לאהוב את אותה ״ישות מוחלטת״ או את ״היעדרה״ בדרך הפתוחה לכל אחת ואחד. וזאת ללא גבולות, שכן אי אפשר לתחום את מה שאין לו גבולות ידועים.

בשום מקום, בספֵרות של הידע הגבוה, בתוך ההקשרים האלה של ידע עליון ומתמחה, אין אזכור לאיסור לחלום, נכון?... וטוב שכך! (**)

ולכן, מאחר שאני, כמוכם — כך אני מעז להאמין — ילד של מי־שאתם־יודעים..., תבינו שאני משתעשע במשחק הקדוש האפי: ״השולי״.

רוצה להיות נביא שקר? די שתשמיע תחזיות בלתי סבירות או בלתי מובנות. אם תאמר: ״לעולם לא אמות!״, תהיה ללא ספק נביא שקר. ואם האדם שאתה מנסה לשכנע יאמר לך שאינך כזה, שאתה פשוט קצת משוגע, תוכל להשיב: ״אם אינני כזה, סימן שאני מזויף. ולהיות נביא שקר ׳מזויף׳ — הרי זה, במובן מסוים, בכל זאת להיות נביא שקר!״ לסיום, ייתכן שבן־שיחך צודק.

* אזהרה: מוטב שכל הטיפשים המתפתים למשחקים הקדושים הראשי או המשני, לאחר שמאסו בפשטות הרהוריהם בתוך המשחק הקדוש השולי, יבינו היטב את הדברים הבאים: המצפון הוא ״נשמה״ בעלת שני להבים המפליגה איתנו עד המוות. — דוגמה: Jim Jones.

** אלוהים אינו שייך רק לגורואים. הוא שייך גם לעם.