״תאו־פיקציה״: מדוע? (צורך חיוני?) רעיון ה״תאו־פיקציה״... הגנה? אבל מה זה בעצם? ״תאו־פיקציה״ או ״דאו־פיקציה״? חדש או לא? האם רק המינוח חדש? כבר ראינו דבר כזה? טקסט זה מסביר את תפיסתי לגבי ה״תאו־פיקציה״.

השם ״תאו־פיקציה״ עלה בדעתי באופן ספונטני, ללא מאמץ של חשיבה מאומצת. ואילו ״דאו־פיקציה״ היה אולי מדויק יותר, משום שמקורו לטיני כולו. אני מודה שלא נעשה כל מחקר כדי לבדוק אם המילה המורכבת הזאת כבר קיימת בכל סוגי הטקסטים.

ה״תאו־פיקציה״ יכולה להקדים את ״המשחק הקדוש״ וגם לבוא אחריו. הרעיונות האלה קשורים זה בזה קשר הדוק. אפשר לקרב אותם אל החלום, שכן אנושי הוא לרומם עד השמים את גיבוריו, את מדריכיו ואת נועזיו. מתוך הרעיונות הראשונים האלה נולדת ה״תאו־פיקציה״.

כמו ״המשחק הקדוש״, גם ה״תאו־פיקציה״ נמצאת בהישג ידם של כל מי שניחנו בדמיון עשיר.

אינני מתיימר להיות תאולוג. אני אמן המהרהר בחיים הרוחניים. הדת הייתה חשובה מאוד בילדותי, וגם היום היא עדיין מדגדגת את מחשבתי, משום שהיא מעצבת, מיידעת ומעוותת בעת ובעונה אחת. היא גרמה לי לפעול לא פחות משהיא גרמה לי להגיב ביצירתי. זהו מעין משחק בין העקרונות הדתיים לבין היצירה שלי, ומכאן הביטויים ״המשחק הקדוש״, ״האמנות הספיריטופילית״ ו״תאו־פיקציה״.

נדמיין את עולם היצירה כאזור או כארץ של הדמיון, עולם שבו אפשר ליצור כל מה שרוצים. יש שם דימויים או מודלים תלת־ממדיים המעניקים לנו השראה במקומות האלה. אלה החוויות שלנו והמטען שרכשנו. אבל... יש גם בריונים ושומרים שבאים להפריע לנו כאשר אנו חורגים מחוקי המקומות הללו. אלה ייסורי המצפון הנובעים מן העקרונות הדתיים והחברתיים שנצברו מאז ילדותנו ועד היום. ואף על פי כן, יש אמנים שעברו דרך חומת אנשי המשמר הזאת. אזכיר כאן, בתמימות, את Madonna.

ה״תאו־פיקציה״ היא גם עיוות של אגדות או חלומות שסופרו סביב מדורה: מבנים, מורכבים או לא, שבני האדם דמיינו כדי לענות על שאלותיהם הקיומיות, מאז ראשית האנושות ועד ימינו. אבל היא יכולה להיות גם פשוטה כסיפור מדע בדיוני המתאר עולמות אלוהיים — את מקורותיהם או את מבניהם — מבלי שנוצרה מתוך כוונה ליישם אותה במסגרת ״המשחק הקדוש״.

ה״תאו־פיקציה״ יכולה להיות מודעת או לא־מודעת. היא מודעת במובן שבו המבנה האלוהי נשקל, מדומיין ומוצע. די לחשוב על דוקטרינות שונות שמקורן בארצות שונות. ה״תאו־פיקציה״ יכולה להיות לא־מודעת כאשר רעיון היסוד נובע מצורך של התת־מודע.

אבל האם ה״תאו־פיקציה״ הכרחית?

יש ״תאו־פיקציה״ בעלת תכלית רצינית, אפילו נוקשה, המשרתת ארגונים דתיים מסוימים. ויש גם ״תאו־פיקציה״ משעשעת, ואף תמימה, כמו בגרסאות 1.0 ו־2.0 של הקומיקס שלי. זו עובדה! נתתי לעצמי להיסחף במשחק. כמו רבים אחרים, יצרתי ״תאו־פיקציה״ (״דאו־פיקציה״), אבל לא נגעתי ב״משחק הקדוש״ אלא מעט, ובאופן שולי. לסיום... הבה נהיה כולנו גיבורים, כל אחד ברמתו, ואם צאצאיהם או בני זמנם של אותם גיבורים יחליטו ליצור ״תאו־פיקציה״... ובכן, זו בעיה שלהם, כי הם ישחקו במצפונם של אחרים! מה ששכחתי לומר לכם... הוא שבביתי יש לי שני צלבים עם דמות ישו, המזכירים לי את החינוך שקיבלתי, ושאני קשור אליהם מאוד. עכשיו אתם יכולים לצחוק!