קליפות השתדל לא להיכנע לצחוק ופנה אל אנרי בנימה יבשה ורצינית כביכול…

— לפני שנודיע לך מה יהיה משכנך האחרון, יש לנו שאלה שאנחנו בוערים… לשאול אותך: למה דווקא האישה הזאת, מרילין מונרו?

— היא המופלאה שבבריות. אחריך, כמובן! זימר אנרי, כאילו הוא משבח באיטלקית עסיסית את מעלותיה ואת סגולותיה של אלילתו. היא הייתה אותה נשימה שמעולם לא חשתי, אבל קיוויתי לה כל כך, נאנח לבסוף, כשהוא מבטא רגשות יוצאי דופן לאדם ארור שנמצא שני צעדים מעדן ורק צעד אחד מן הגיהינום.

— איננו מתעלמים מקיומה, מר טוטרק, אמר המלאך בעודו משפשף את כנפיו בדוכן הקריאה כאילו גירד אותן. ואז הוסיף: אתה יודע, יש רבבות־רבבות של נשמות. האם היא השפיעה אפוא על מהלך חייך?

קליפות תפוחי אדמה הרהר לרגע והביט באנרי טוטרק ישר בשתי עיניו.

— אתה מעורר בנו רחמים. נו, נעניק לך טובה. נבדוק אם היא מטיילת בגן עדן או נצלית באש אצל האויב…

קליפות בחר כרך מתוך אנציקלופדיה מיוחדת: « אנציקלופדיית חצאי־הירח ». בתנועות מלכותיות ובמילים בלתי מובנות העלה מתוכה עץ עצום ועליו עשרה מיליון עלים של כתיבה גבישית.

בשלווה החל לבחון כל אחת מן הכתובות שאיש מלבד מלאכים לא יכול לפענח.

— כל סימן תואם, בעיקרו של דבר, את דיוקנן של הנשמות הבלתי־שקטות האלה — חצאי־ירח שאינם שלמים. או מועשרות, כשמדובר בנשמות מזווגות.

המלאך השומר הסתדר לא רע, אף שהיה עדיין טירון בכניסה לגן עדן — שממילא לא נראתה בה שום דלת.

קליפות תפוחי אדמה ניסה לקרוא במהירות בעורקי העלים, כמו קורא בכף היד המחליק לאורך קווי היד. רק הבלגן שיצרו המאווררים הטריד אותו קמעה.

— … נראה לאיזה פטוטרת מחובר התיק הזה. מרילין טרמבלה, מרילין הילנפופה, מרילין סמית… מרילין וונג… סוף סוף! הנה! נורמה ג׳ין, המוכרת יותר בשם מרילין מונרו. נולדה בלוס אנג׳לס ב־1 ביוני 1926. נכנסה לגן עדן ב־1962. אחסוך ממך את מספר הזיהוי שלה: יידרשו לנו שבועות לקרוא אותו.

המלאך השומר פער את עיניו כאילו כך יראה טוב יותר.

— מר טוטרק!… מר טוטרק, התעורר!

אנרי לא נרדם. כמו ילד המשחק מחבואים עם האומנת שלו, הוא הסתיר את מחשבותיו מתחת לעפעפיו.

שלושתם.

— היי, התעורר, בר־מזל!

— למה אתה מדבר על המזל שלי?

— היא אכן חצי־ירח המשוטט בגן עדן. נותרה לך אפשרות להיכנס לכאן. מרילין אינה שלמה.

— תוכל להיות קצת יותר ברור? חסר לה איבר? שאל אנרי, כשהרגש מציף אותו.

— המצב עשוי להיראות לך חמקמק. אבל לפי הנספחים… הניסיון לפתור את המקרה שלה הוא עינוי של ממש. אצל כל השומרים הוא גורם לסרפדת בהילה. כדי שתבין טוב יותר, ובעיקר כדי להקל על חיינו, נחדיר בך את ההבנה האינסטינקטיבית של הדברים.

אנרי הסיר את החשבונייה שהייתה תלויה סביב צווארו, משוכנע שניצל.

המלאך בדק את פעימות הדופק שלו, כאילו ביקש לוודא שקיבל הסכמה אלוהית. ראשו ועיניו נעו כאילו דבורה בלתי נראית מרחפת סביבו. צלילים עמומים ושתיקות רהוטות בישרו על סוף ההארה. הוא חדל לזוז; ההתייעצות עם הלא־מודע הטהור הסתיימה. בלי לתת לאנרי להעיר או לתהות על כוונותיו, ביצע לעברו מחווה תמימה, כאילו הטיל עליו כוחות בעת שרוקן כוס מים פשוטה.

— זה אמצעי זמני. אבל כך יהיה יעיל יותר, ובעיקר צודק יותר. בכל מקרה, לפני שתצא אל עולם הלהבות ניטול ממך את הנס הקטן הזה. חכה כאן, מר טוטרק. ניעדר לכמה רגעים!

— אני לא ממהר. ממילא איפה אתה רוצה שאסתתר עכשיו? כרגע נסיעה לארץ החמה לא מושכת אותי… לא במחלקה ראשונה ולא בטיסה חכורה, נאנח אנרי, שהבין כי אולי לא נועד לו הגורל שקיווה לו.

בכישרון תיאטרלי מרשים התרומם המלאך בחן אל המדף העליון ביותר בספרייה. ביראת כבוד לקח ספר כבד שמתוכו פרצה אלומת אור לבנה. הפוגה, כמעט תפילה. ואז, למרבה ההפתעה, השליך אותו בכוח מעל ראשו, לעבר מה שכאן למטה היינו מכנים… השמים. התחוללה תמורה מפוארת שגייסה את כל הדרו של העולם. הספר נהפך לשתי דלתות עצומות וזוהרות שירדו לאטן סמוך אליהם.

מעל הדלתות התנוסס שלט באותיות זהב. בשפה המלאכית נכתבה בו אזהרה: « Minat Gudgit Areoul », שפירושה: « לא כל הרוצה נכנס לכאן! » במרחק שני צעדים ממנו ראה אנרי… את שערי גן העדן.

המלאך קד קידה יראת־קודש. הדלתות נפתחו לאטן. ביד אחת הצטלב, אך במקום צלב שרטט מעגל — בלי לדגדג את עצמו; ענן אטום הגן על הסודות שהיה צריך להסתיר. הוא עבר בדלתות וחזר כמעט מיד. אנרי לא ראה דבר וחצי דבר…

אנרי שרק לעבר הספרים כדי לראות אותם עפים. המתנה קצרה.

לבסוף, כמי שחוקרת בכל צעד, חצתה מרילין את הדלתות ודחפה אותן עוד מעט בעדינות רבה. מוזיקה איטית ורכה התאימה לתנועתה, נעימות המזכירות את הגימנופדיות של אריק סאטי. בלי למהר לשוב פנימה, משכה את הדלתות אחריה ופתחה אותן שוב. למעשה היא השתעשעה בהפקת מוזיקה מהן, כמו די־ג׳יי עם פטיפונים.

הלום, דומם ומאושר, במבט מטופש מרוב אושר, ראה אנרי סוף סוף את מרילין מתקרבת.

היא הייתה יחפה ולבשה טוגה לבנה מפני שכך רצתה. אילו רצתה, הייתה יכולה להיות עירומה לגמרי. היא אפילו הייתה יכולה ללבוש קילט. בגדיהם של הנבחרים נוצרים לפי מצב רוחם. אצלו — הבזק! הוא ראה אותה בחולצה משובצת אדום, פתוחה מעט, בג'ינס מגולגל עד אמצע השוק, בגרביים אדומים קצרים עם נקודות קטנות ובנעלי ספורט לבנות ללא רבב.

שקוע בחלום, הוא לא הבחין במבט המודאג ששלחה לעברו שעה שניערה בחן את הענן שהתפוגג סביבה.

— פנטסטי! פלט, בעודו ממש מרחף מאושר.

לימודיו באמנות הריחוף היו קצרים. אנרי נחת מהר מאוד על שתי רגליו כאשר היא פנתה אל המלאך.

היא דיברה בשפה מלאכית — הרי היה לה די זמן ללמוד אותה — וניסתה להפוך את השיחה לאטומה ככל האפשר. משוכנעת שאנרי אינו מבין מילה, לא חשה שום מבוכה או ריסון כשהביעה בפני המלאך את אכזבתה העזה מן ההפרעה שנראתה לה מיותרת.

— Nurrium birdiall ariseff! Vumi pohiur… הסבירה לקליפות במשך רגעים ארוכים.

בהעוויותיו, בפרצופיו הזועפים, במצמוציו העצבניים ובמבטו הנוגה, אנרי הגיב רע לשפה שבדרך כלל הייתה אמורה להיות בלתי מובנת ולצליליה האבסורדיים.

קליפות קטע את מרילין בלי להמתין עוד ופנה אליה.

— שיפרנו את התקשורת בכך שהחדרנו באיש הזה… את ההבנה האינסטינקטיבית של הדברים, ומכאן גם את ידיעת השפות. הוא שומע, מנתח ומבין כל דבר שאפשר לומר. אבל הנס זמני. כאשר הריאיון יסתיים ניטול ממנו את המתנה הזאת. שום קדוש, שום נשמה ואף אחד מאיתנו אינו זכאי ליכולת הזו, אפילו לא אני. הלא־מודע הטהור מתיר אותה מפני שאתם חצאי־ירח בעייתיים.

היא השתתקה. מחשבות קצרות, אנחות ארוכות. ואז מרילין חזרה לדבר ביתר שאת, אדישה לתגובותיו המיואשות של המעריץ שלה.

— מי הוא עוף־הפורענות הזה, מבשר הרעות? חצי־ירח שאינו מתאים לי. פח! פלטה מרילין, כמעט בחוצפה.

— אל תגיבי כך. שימי לב שזהו « חצי־הירח הראשון » שממש מרחף כשהוא רואה אותך, וזה מוכיח את מקוריותו. למועמד הזה מספר שבעה מיליון ושלושה עשר. הוא אחרון ברשימת המחזרים, סיפר המלאך בעודו רושם בקפדנות בפנקס עשוי הילה ממוחזרת.

— מה? עוד אחד! ואתה חושב שהוא יהיה… הרי רק עכשיו זרקתי את מספר שלושים ושלוש עוד לפני שסיים להמטיר עליי שבחים! אמרה מרילין, מסוחררת והמומה מן המספר המטורף והמוזר.

— לסיים?… שבעה מיליון ושלושה עשר?… די לקריצות הסודיות האלה! מה פירוש המספר הזה?… קופה של הגרלה? מספר חשבונית? הוסיף אנרי מיד, בעוד דאגתו, שכבר נעשתה מאיימת, החלה להתקרב באופן מסוכן לפרנויה.

— האם מר טוטרק ממהר להגיע לפגישה שלו? שאל קליפות באדישות.

— איזו פגישה?… אה!… לא, לא, השמים יכולים לחכות.

המלאך קליפות חייך קלות, ואז הזמין את שני הגיבורים לשבת על כנפי כרובים שהיו מוטלות שם.

— כולם אותו דבר, הקטנטנים האלה; הם משירים נוצות בכל מקום! העירה מרילין באגביות.

— מיס מונרו, מאחר שאינך צריכה להתרכז במצב נשמתך, אני מרשה לך לעיין בספרים, הוסיף קליפות ושלח בה מבט מאשר.

המלאך הרים אצבע כלפי מעלה, כמורה המזהיר תלמיד לפני הוראה חשובה.

— תזכורת! עייני רק במדף הראשון. האחרים אסורים עלייך. אלה קומיקסים הומוריסטיים שאנחנו קוראים בהפסקות.

בלי לומר מילה ובלי להביט באנרי טוטרק, היא צייתה מיד. אבל היא האזינה בסקרנות חטטנית וקלטה כל מילה שנאמרה.

— נחזור לכבשינו. אתה ודאי אינך יודע מהי… או מהו « חצי־ירח »? שאל קליפות, מצחו מתקמט.

— אמצע של מחזור?… מאפה?… אי־הוודאות בדבר המין הדקדוקי של « חצי־ירח »?… חצי של שלם? ירה המזוקן הקטן, כאילו איבד את ההבנה האינסטינקטיבית של הדברים.

— רוגע! רוגע! אתה לא משתתף בחידון. דע שכאן רוב הנשמות חיות את כל נצחן בנעימות בזוג. לכל צמד יש « לולום » — כדור זעיר ובלתי מורגש המשייט ומקפץ בלי הרף מן האחד אל האחר. כך, גם כשהם רחוקים זה מזה עד אין קץ, הם נשארים בקשר. אז אנחנו אומרים שהם חצאי־ירח בהרמוניה.

— מפתיע שאתם משתמשים במילה לולום. זו, בפשטות, מילה המורכבת מראשיתן של שתי המילים הצרפתיות « lune » ו־« lumière », הוסיף אנרי, שנעשה אינטואיטיבי יותר בזכות מתנתו החדשה.

קליפות כבר הצטער על הזכות האלוהית הזאת, המתנה מן הלא־מודע שניתנה לטוטרק. אבל נסיגה הייתה מפגינה חולשה מול הארור האפשרי. לכן המשיך מיד בהסבריו.

— כפי שאתה מנחש, יש בגן עדן נשמות לא שלמות ובודדות, חצאי־ירח מבודדים. אצל חלקן הנשמה המשלימה נמצאת בגיהינום. גם אהבות שנקטעו עשויות להיות מקור למצבן. מי שמתים בלי להיות מאוהבים, או חיים אהבה בלתי אפשרית, מצטרפים לקבוצה הזאת.

— באיזה מן המצבים האלה הייתה מרילין כשמתה? שאל אנרי בסקרנות.

המלאך הביט בבלונדינית היפה ואמר:

— נאמר, למען ידיעתך, ש… בן זוגה האחרון נמצא כרגע בירח דבש עם חצי־ירח אחר.

— הירח החדש הזה… משוטט עכשיו בגן עדן? מי זה היה?… הכריז אנרי, כמו ליצן בתפקיד אילם שנתקע בבחינה בעל־פה.

— אנחנו מעדיפים לא לומר את שמו של האדם הזה. אנחנו יודעים לשמור סוד.

— גם אני יודע לשתוק! ששש… פה סגור ונשמה תפורה! קרא אנרי, שהעז להמשיך בלי לחשוש ממצמוץ. אם כך גם אני חצי־ירח. כולנו כאלה. האם מרילין היא זו שמחזיקה בכדור המטייל? אז אני מועמד… להיות חצי־הירח של מרילין?

איש העסקים שבו, ששכח כי ענייניו עם המלאך עוד לא הוסדרו, הפגין טיפשות יהירה.

— היי! אני ממש אוהב את רעיון משרד השידוכים הזה. אתם מתכננים לפתוח סניפים גם בגיהינום?

— מסכן שכמותך! אמרה מרילין, כשבקולה רעד רך ועדין, וסגרה בעדינות ספר שממנו נמלט צחוקם של ילדים לגלגנים.

— מסכן אני?… למה? קרא אנרי.

— אתה תשחיר כמו צלי שנשכח בכבשן.

— גורל עצוב לצמחוני שכבר נעשיתי, השיב והשפיל את עיניו, שהאדימו מפחד העונש. בנימה חומצית היא חרטה את המילים האלה ישר בלבו.

המלאך הנהן לאט. הוא דמה לאותם פסלונים קטנים שמכניסים לתוכם מטבעות והם ממשיכים לקוד קידה אפילו ברוח, או לבובות הראש המתנדנד המפורסמות, bobbleheads, המתנוססות במכוניות. לא גינוי ולא הסכמה. כאילו חקר את התנהגותם של שני שפני ניסוי, בתצפית ממזרית ודיסקרטית.

בהערה מתחנפת הפגין אנרי מעט חוסר כבוד כלפי קליפות, שלפתע עטה ארשת אטומה מן הרגיל.

— בעיניי, המאמצים האלה ליצור זוגות מעידים על רגישות רבה ועל אלטרואיזם שלא ייאמן.

— תודה! אגב, אילו היית מתחיל כאן את הנצח שלך, הייתי מציג לך את בת זוגי גילי־גילי.

— לגילי־גילי יש מין? שאל אנרי, מופתע שקליפות תפוחי אדמה אינו צוחק כשהוא מבטא את שמה של אשתו.

— אתה מטיל ספק בכך שיש לנו מין?

— על פני האדמה כולם אומרים שאין לכם!…

— ידענו להיות זהירים ודיסקרטיים כמעט עד כדי מחלה. אבל בוא נסכם, תרצה? המורכבות של חצי־הירח מונרו טמונה במספר ה… מחזרים המתעלפים מרוב הערצה אליה. המסדר מחייב אותנו למצוא לה את המשלים ההכרחי בין מעריציה. ואתה, מר אנרי, נמצא בסוף הרשימה.

— אני יודע… שבעה מיליון ושלושה עשר! שומו שמיים!… אני מתחיל כמפסיד. תגיד, אתה בטוח שאני לא כבר בגיהינום?

— את הגיהינום אני כבר אספק לך! התערבה מרילין בלי הרבה טאקט. אתה באמת חושב שתוכל להיות החצי הנצחי שלי? שאנחנו יין ויאנג?… יש לך כוח אופי של קריקטורה גרועה. איך אפשר לזווג אותי עם צנום קטן שכמוך? טענה מרילין, שחששה שהיצור העלוב הזה יחובר אליה באמצעות הלולום.

— אנחנו משתתפים בצערך, מיס מונרו, אמר המלאך, שנהנה מתגובותיהם של השניים, ידו על הדופק וראשו מתנועע, שוב בהתייעצות עם הלא־מודע הטהור.

ואז, בקצב של אקטואר המקריא דוח, המשיך:

— הטיפוס הזה מבלבל, זה נכון! אבל אנחנו ניצבים מול אמת שאי אפשר לעקוף, מרילין נורמה ג׳ין. מבין הנשמות הרבות המתמודדות עלינו לדחות מועמדים הטרוסקסואלים מבולבלים, שעלולים ליצור לולומים מבולבלים לא פחות. ממילא, הם… נמצאים למטה. עלינו גם להרחיק נשואים ונשואות. איננו שוכחים גם את הרווקים ההפכפכים שאת עצמך פסלת, ושזווגו מיד זה לזה — ובהם מספר שלושים ושלוש. התוצאה: נגמר החישוב. נשאר מועמד אחד בלבד. האחרון. מר טוטרק.

— פרט קטן… ומה אם הוא לא מוצא חן בעיניי? שאלה מרילין.

— עלינו למסור לך עוד פרט זעיר, גברתי… כל תהילה דועכת לבסוף. למעשה, מיליוני נשים, יפות לא פחות זו מזו, מתחילות לעמעם את כוכבך. בהדרגה הן דוחקות אותך ממקומך וסוחפות אותך למערבולת השכחה. תצטרכי להמתין בסבלנות עד שטוטרק אחר יתאהב בך.

אבל, באופן מוזר, כאלה לא בדיוק מסתובבים בהמוניהם בין העננים, העז קליפות תפוחי אדמה לסכם.

— אף אחת מהן לא תצליח לזהור יותר ממנה! הוסיף אנרי בתבונה, בכוח ובשכנוע.

השתיקה שלטה באווירה במשך כמה דקות.

שאלה בערה על שפתיו של אנרי המהסס:

— סליחה… משהו מציק לי… כשכפות רגליי כבר תהיינה חמות מאוד שם למטה… האם עדיין אוכל לקרר אותן קצת… כשאבוא לחזר אחריה?

— אנחנו מוצאים את ההערה שלך נבונה. אם בסופו של דבר היא תקבל אותך… לא תצטרך לשאול את השאלה הזאת. יהיה עליכם לאהוב מרחוק. היא כאן ואתה למטה.

— ואם היא לא תבחר בי? מיהר אנרי לשאול.

— נאמר שנוציא מן הדיון את המילים « לאהוב », « תקופה » ו… « לקרר ».

— זה מטורף לגמרי! עצם המחשבה שאצטרך להתכופף אל התהום ולשמוע משם את תלונותיו ואנחותיו של « האדון », בעודו נחרך, מוציאה אותי מדעתי!

ואז נדמה שכמעט חזרה בה מדבריה:

— לנצח — בלי אהבה, אפילו לא בשבילו. איש מסכן! נשמה מסכנה! אמרה מרילין, כשהבינה שהנצח הוא השמנת־יתר חשוכת מרפא של הזמן.

קליפות הביט במרילין בהערכה, כי ראה בה שיקול דעת. אחר כך חייך אליה.

— בהחלט, לנשמה שלי אין מזל, אמר אנרי חלושות בעודו מדגדג את עצמו בהיסח הדעת בנוצת כרוב. לבסוף עלה בדעתו להתקרב בחשאי אל קליפות תפוחי אדמה, שהביט לעבר הכוכבת ההוליוודית, ולדגדג גם אותו במרץ.

צחוקו השלישי של המלאך!

מה קורה כאשר מלאך צוחק שלוש פעמים בעת מילוי תפקידו?… מתחוללת תמורה מפתיעה.

הוא נהפך לפרח לוטוס ומהרהר במשך שעות אינסופיות ברצינות עבודתו הקטנה…

משוכנע שהמלאך לקה בשבץ, ביקש אנרי תחילה להגיש לו עזרה. לשבריר שנייה דמיין את עצמו מבצע החייאה מפה לפה! אחר כך פנה מבטו אל מרילין, שהתפעלה מפרח הלוטוס. רעיון מטורף ונועז הבזיק במוחו. התעלות אחזה בו; שום מלאך לא היה שם כדי לפענח את עינו השלישית.

היא רכנה מעל פרח הלוטוס וניסתה לקלוט את ניחוחות המלאך־הפרח.

— בשבילך זה מריח כבושם, ואצלי כבר מריח שרוף! לחש לה טוטרק, שהסתובב כשבשבת לעבר כל קריאה לחופש, לבריחה. אישור מעבר בלתי חוקי!

בלי אלימות מופרזת אך בנחישות גרר את אלילתו אל תוך גן העדן דרך הדלתות שלא סגרה. אנרי משך אותה בפרק ידה דרך השערים.

— אבל מה אתה עושה? קראה.

— אני מנסה למשוך את השטן בזנב… אני חוטף אותך! את תהיי בת הערובה שלי!… אל תנסי לעבוד עליי. אחרת, היזהרי!

המשך »