עוד זירגוּי. הדוד מקסים מעולם לא ביצע רבים כל כך בזמן קצר כל כך. הפעם עשה את התנועה ההפוכה… מן האין אל גן העדן. הנוסעים אפילו לא הספיקו לחלום — וכבר היו בחוץ.
״אני חוששת שהיא רוצה את חצי־הירח שלי לעצמה״, חשבה מרילין, שזה עתה הסתובבה לעבר אנרי. הוא כבר השיב בפעם האלף לאישה השחורה המופלאה. לבסוף דבק בה הכינוי פרח, מפני שלא פעם שילחו אותה מעל פניהם, כביכול כדי שתלך לשחק בין הפרחים.
מרילין לא רצתה לראות עוד מתחרה. ממש לא. היא נעשתה מעט קנאית, אף שהרגש הזה השתייך, למעשה, לעולם הגיהינום. מה שהטריד אותה יותר מכול היה שכבר לא ידעה אם אנרי אכן נועד לה — ואולי אף הובטח לה.
עתה קינן בה ספק: האם קליפות טעה? זמן רב עבר עד שהעזה להאמין שתוכל לשוטט בשלווה בגן העדן לצד בן־לווייתה! חצי־הירח שלה! היא תכננה לתקשר באמצעות הלולום. האם כל זה לא היה בסופו של דבר אלא אשליה שכבר החלה להתפוגג?
״איך אוכל לכעוס עליה?״ חשבה, כשדעתה נתונה למצוקה ולתעייה הלא־מודעת שבהן נראתה פרח שקועה. אחרי הכול, האם היא עצמה לא עברה דבר דומה?
— בעצם, אנחנו צריכים למצוא פתרון לפרח. אם לא נעזור לה, היא עוד עלולה להסתבך, העירה מרילין, מדמיינת שאם פרח תצליח סוף־סוף לראות את הדברים בבהירות, הדבר ישפיע גם על האופן שבו היא עצמה רואה את אנרי.
— עכשיו כשאת מזכירה את זה, מרילין… בעצם, איפה היא? נדמה לי שכבר עבר די הרבה זמן מאז שבאה לחקור אותי, הוסיף אנרי, שצעד לצד הדוד מקסים ומרילין.
— אולי נוכל לשלוח אל הרקיע השישי את השדים שנפגוש ושעדיין לא בורכו? הציעו רספוטין וקלמיטי ג׳יין, שהצטרפו אליהם. ודאי יהיה להם שם טוב יותר מבגיהינום. הרקיע השישי לא יכול להיות מקום גרוע כל כך, אחרי הכול. ובכל זאת, אולי מוטב לדבוק בתוכנית המקורית.
— הרקיע השישי?… הרקיע השישי, כן, זה מצלצל לנו מוכר. האין זו אגדה עתיקה שכל יצור בר־דעת בגן העדן היה אמור לשכוח כבר מאז פרח יפה? מה אני אומר?!… כבר לפני זמן רב, התערב הדוד.
— זו הייתה רק בדיחה! הרי אתם יודעים שזה לא קיים, הוסיף קליפות, בעוד גילי־גילי מגיעה בתעופה ומצטרפת מיד לשיחה. היינו שמחים מאוד לראות דבר כזה, כי הוא היה משביע את סקרנותנו הנצחית, וגם את זו של רעייתנו. בעצם, עוד לא הצגנו אותה בפניכם… גילי־גילי, הרשי לנו להציג לך את מרילין מונרו, אנרי טוּטרֶק, הדוד מקסים וכמה חצאי־ירח שאת שמותיהם אנחנו שוכחים.
— ואתה, דוד, מכיר את האגדה הזאת על הרקיע השישי?
— השמועות המשלימות את האגדה אומרות שדי לנשוף על הקרקע תוך כדי חפירה. אלא שהאפשרות הזאת ניתנת רק למי שניחנו בהבנה חותכת של הסעיפים. מה אמרתי?!… בהבנה האינסטינקטיבית של הדברים.
— לי יש אותה! אמר אנרי בגאווה, ומיהר לנשוף בעודו מגרד את הקרקע. עד מהרה גילה את הרקיע השישי, מעט נמוך יותר. בזה אחר זה הציצו דרך החור אל המפלס האתרי שמתחתיהם, קרוב מאוד: בקושי שני מטרים נמוך יותר. אחר כך הניחו אבן כדי לחסום את הפתח, מחשש שפרח, אם תחזור, תיפול לתוכו.
— כמה מופלא. מעולם לא היינו מעזים להאמין לדבר כזה, אמר זוג המלאכים.
קליפות שכח שאנרי טוּטרֶק ניחן בהבנה האינסטינקטיבית של הדברים.
— הרי אומרים שלכל אגדה יש גרעין של אמת, ״מִקְסֵם״ הדוד מקסים. ועכשיו נעבור למשפט השני של התוכנית. מה אמרתי?! לשלב השני. ואולי, עם קצת מזל, נצליח לפתור את בעיית הבכי… מה אמרתי?!… את בעיית פרח.