קליפות תפוחי אדמה, מצדו, מיהר למצוא את בת־זוגו, גילי־גילי היקרה, כדי לבוא לעזרתה. הוא היה מודאג מאוד ממה שאולי קרה לה. אילו ייסורים מעוותים גרמו לה השדונים? האם הייתה נתונה להתעללויות איומות בדבשה?
אם קליפות היה מבולבל ושקוע כולו במצבה האפשרי והלא־נעים של אשתו, מה נאמר על פחדיה שלה? מעולם לא ראתה אותו חוזר לביתם עם חבורה של זרים. תחילה נזפה בו קצת. הרי זה היה טבעי, לא?
— קליפות, שמת לב באיזו שעה אתה חוזר הביתה?! אמרה בקול רם, ידיה וכנפיה על מותניה. לא ייאמן! תראה באיזה מצב אתה! ומי אלה חברי הבילוי שלך?
— גילי־גילי המסכנה, את אוהבת אותי כל כך שדאגת לגורלי יותר מלגורלך שלך!
— כן, זה נכון! כל כך פחדנו! אבל מה קרה, ואיפה אלוהים?
— אנחנו לא יודעים יותר ממך. מן הסתם מיותר לומר לך ששושנת הרוחות פלש לגן העדן. אבל אל תדאגי: נשאר רק קומץ שדים שמחפשים אותו לשווא. אנרי, מרילין והדוד מקסים דולקים אחריו, הרגיע אותה קליפות.
להפתעתם של כמה קדושים, שדונים לשעבר ונשמות אחרות שליוו את קליפות תפוחי אדמה, שני המלאכים התנשקו בלהט. כשיצורים כאלה מתנשקים, יש מה לראות — ובעיקר מה לשמוע. כששפתותיהם נוגעות זו בזו נשמע צליל נמוך ורציף, אך נעים. אם הם פותחים את פיהם ומניחים ללשונותיהם להיפגש ולהתחכך זו בזו ברכות… הצליל הרציף עובר לפאזה הרמונית, ומגרונותיהם עולות שריקות הנושאות מנגינות יפות המתחדשות בלי הרף.
אלא שגם הנשיקה הלוהטת הזאת לא הספיקה כדי להגיע אל אלוהים, שעדיין לא השיב להם.
גופו של הגנרל היה שמח אילו יכול היה לחשוב בקול רם, בלי להבין שאם ימשיך להכות לעצמו במצח הוא עוד יצלה את העין השלישית שלו. אלא שהוא הלך והתרחק יותר ויותר מאותה בליטה צפה שלו… הראש הצרחני והדביק ההוא. ובכל זאת, כאסטרטג טוב, ראשו היה מטיל משימה על הסמל החביב עליו, מינוס קיול, ואומר לו…
— החרא הקטן שלי!… (כך שושנת הרוחות מכנה בחיבה את משרתיו.) אתה והאחרים תחזרו לשטחים הכבושים ותבדקו אם הכול כשורה. תצטרפו אלינו מחר. אל תשכחו שנהיה קצת יותר מערבה. אתם רשאים ללכת.
— אין בעיה, גנרל! מילת כבוד של מינוס: אם יהיו בעיות, אני אתקן אותן בעצמי, כמו גדול!
— אל תעשו שטויות! היה הראש שלי משיב לו. ובעיקר, תפסיקו לומר שטויות. אני מטיל עליכם רק לגשש בשטח, ולא שום דבר אחר! קדימה, החוצה! בצעו!
הראש שלי היה מנחש אז שמינוס קיול לא יצא מיד לברר את כל מה שהיה ראוי לדיווח. השדון הדו־קרני הקטן היה נסחף אל שעשועו האהוב בלי שאקרא אותו לסדר. ממילא כבר עבר לא מעט זמן מאז שהציץ מתחת לגלימות המלאכים…
והנה, גופו של שושנת הרוחות החל לחשוב.