צמוד למעבדה המדאיגה היה חדר עצום, שקירותיו מכוסים במראות גדולות ומאובקות. הם הבחינו שם בשלטים קטנים התלויים מכל עבר. הכתובות היו חד־לשוניות, בניב שדי, שאנרי טוטרק הצליח לפענח בלי קושי. הוא תרגם לאחרים: אל תשאירו את חטאיכם זרוקים בכל מקום. — טפלו בארורים שלכם מתוך הנאה. — החזירו את החוטאים המבולגנים למקומם לאחר השימוש. — לגיהינום למופת, חשבו על איכות ועל פריון חולני. — לבגוד פירושו לזיין וללקק את רגליו המלוכלכות של הגנרל.
הם הבינו במהרה שהם נמצאים בחדר השינה… של נשיא הגיהינום… שושנת הרוחות. עמדה שם מיטת אפיריון רוקוקו־בארוקית־קיטשית שאיחדה ברהיט אחד את כל הסגנונות מכל התקופות. איש מהם לא העז לשבת על מיטתו של הגנרל ואף לא לגעת בה. המלאך היה רואה בכך טומאה. הדוד מקסים חשב שהמקום מסריח. אנרי ראה את הסדינים המטונפים והמוכתמים. מרילין לא אהבה את העיצוב, שערבב סגנונות שונים וסותרים.
כשהבינו שהם לבדם במקומות האסורים הללו, החלו לבחון אותם. היו שם רהיטים נוספים שהדיפו ריח קל של גופרית, כמו בושם שאי אפשר לנשום. שזלונגים, ספות, כורסאות נשענות — כל מה שנחוץ למנוחה. וילונות קטיפה ארגמניים וארוכים מאוד היו פתוחים קמעה. מאחוריהם, על שולחן עבודה ישן מעץ שניכרו בו פגעי הזמן, הם גילו ספר גדול כשולחן לארבעה. על כריכת העור הוורודה תרגם אנרי כתובת בדיו אדומה… « אסור לקרוא ביומן הזה! אחרת אחבוט לכם בישבן במחבט הקרמי הלוהט שלי! » חתום… שושנת הרוחות.
אכן היה מנעול שנועד למנוע מן השדונים הקטנים לקרוא ביומן. אבל בחיפזונו לפלוש לגן העדן שכח שושנת הרוחות לנעול אותו.
אנרי פתח את הספר בזהירות רבה והחל לדפדף בו בקריאה חטופה, בחיפוש אחר דבר מה שיוכל להביך את נשיא הגיהינום. הוא מצא רק התרברבויות.
— אה! הנה… אמר והפנה את תשומת לבם לכמה מילים זעירות ככתב־זבוב. « הערב חוויתי את האורגזמה החזקה ביותר בחיי. אוננתי אף שאין לי איבר מין, בסתר, בעודי מביט בפסל דוד של מיכלאנג׳לו, שהדוגמן שלו עמד לפני האמן בלי זקפה. »
— תראו, כאן! הצביע אנרי, כאילו שלושת שותפיו לצרה מסוגלים להבין את הכתוב.
— ומה עוד יש שם, אנרי? שאלה מרילין בסקרנות והתקרבה מעט אל המתרגם.
— « הסתתרתי מן השדונים הקטנים שלי כדי לאכול גללי סוסים שהבאתי מקרב ווטרלו, בלי להבדיל בין מחנות האויב. »
— תראו, שם, בפינת העמוד. אנחנו רואים תמונת נייר של מלאך קטן שהודבקה בפינת העמוד. בסופו של דבר מתברר שיש בו צד רך קטן. אבל הוא אוהב להסתתר, ציין קליפות תפוחי אדמה, משועשע מן הפרט.
— נדמה לי שחוררנו דבר מעניין! מה אני אומר?! מצאנו. ניקח את הספר הענקי הזה אל האין החביב שלי ונעמיד את שושנת הרוחות מול הדברים שהוא עצמו כתב.
מרילין, שאוזניה היו חדות ואינטואיצייתה מפותחת מאוד, לחשה לאחרים:
— אני שומעת את השדים חוזרים. מהר, נברח דרך הדלת שמשמאל לשולחן העבודה.
הם חצו את הסף כהרף עין. הדוד מקסים, לעומת זאת, כבר בלע את יומנו האישי של המעוות, ואנרי לקח בובת וודו ששכבה שם ליד הספר הגדול, הדוחה, הכבד והלא־מוסרי. זו הייתה בובה חמודה שמחטים קטנות רבות היו נעוצות בה מכל עבר. לפני שנכנס לחדר הסמוך, שלף אנרי בזהירות כמה מן המחטים והניח להן ליפול על רצפת הקרח. ככל שעשה זאת התבהרה תקרת הגיהינום, להפתעת כולם. אחר כך שלף עוד כמה מחטים, והפעם לא ראו דבר. אולם בכל אחת מן השליפות האחרונות נעלמו באיזו פלנטה טקס דתי, כת או מסורת מזיקה — כגון מילת נשים או ציד מכשפות.
בהסכמה משותפת קיבלו את ההחלטה המסוכנת לחקור עוד מעט את הגיהינום. אחרי הכול, לא בכל יום דורכים בו מרצון. הם נאלצו לחצות סבך של אלפי מסועים שעליהם נעו אינספור מזוודות בלתי תואמות. על כל אחת היה שם בעליה ותמצית מסלול חייו, כאילו סיכמו המזוודות את חייהם של היצורים שנשטפו אל המקום האחרון הזה, אל נקודת החום הסופית. היו גם הוראות לשדונים הקטנים, חטאים משומרים, מעשים רעים לצריכה בלי פיתוי, וכן הלאה. המקום נראה כנמל תעופה ענקי ומופרז, עמוס בזדונות נוסעים.
החברים הרגישו מותקפים, מוטרדים ולחוצים יותר ויותר מן הרעשים הבלתי פוסקים. ובכל זאת התנגנה ברקע ללא הרף מוזיקה טורדנית. היו לה תכונות פולשניות ומהפנטות. יתרה מזו, טכניקה ייחודית לגיהינום גרמה לכך שתישמע בבהירות מושלמת למרות עוצמת הרעש.
— מי היה מאמין? יש מוזיקה במקום הזה! העיר אנרי.
התוכן המוזיקלי היה אוסף פזמונים בעלי מנגינות מתקתקות ומרדימות, שבוצעו וזכו לפרשנות באותו קול צורם, מזייף ומחוספס להחריד. גונו הבלתי־רגיל של הזמר העביר צמרמורת בפולשים וגרם להם לחרוק שיניים בכל אחת מהתערבויותיו התכופות. « זה עתה שמעתם את יצירותיי האחרונות. לפי הסדר: ניצוץ על הישבן… מעט גופרית אינה מזיקה לנחיריי, ולסיום המקבץ… תהום העונג הקטנה שלי. השדון הראשון שיגיע אליי ויצליח למצוץ לי את הזנב יזכה להשתתף בתחרות הגדולה שמכורָה מראש. הפרס הוא ארוחת צהריים מקסימה ונשגבת עם אישיותי המפוארת והפנטסטית, שבמהלכה נלגום מאותה כוס את צלו הנוזלי של גן העדן. אני מזכיר שהארורים אינם משתתפים בהגרלה. אל תביאו אותם אתכם. »
הקול ששודר היה אכן קולו של שושנת הרוחות.
לפתע חלפה להקה של שדים במרחק צעדים אחדים מהם. הם רצו להצטרף אל הגנרל שושנת הרוחות בגן העדן כדי להשתתף בתחרות המפתה. אלה היו אחרוני נציגי הרוע שנותרו בגיהינום — עובדה שארבעת החברים הבלתי־תואמים לא ידעו.
מזווית עינו הבחין אנרי בפרט חושפני. הלהבות שבצבצו מכיסיהם של השדונים הקטנים כבר לא עניינו אותם. הגיהינום התרוקן לחלוטין מן המענים שלו.